התקשרות בין צדדים להסכם בהם צד אחד הינו המשכיר וצד אחד הינו השוכר, מחייבת בדיקה של פרטי העסקה הן בבחינת התנאים המסחריים והן המשפטיים.
בבדיקות המקדמיות, יש לבחון את הצדדים לעסקה וטיבם וכן ראוי לבחון את התב"ע של הנכס ולבדוק כי אכן מטרת הפעלת המושכר הינה מותאמת לתב"ע של הנכס.
כך לדוגמא, טוב ייעשה אם רשת מזון שאופי העיסוק שלה הינו מסחרי תפעיל את הנכס תחת תב"ע מסחרית וייעוד מסחרי. ישנם מצבים בהם דווקא יופעל עסק בעל אופי מסחרי תחת נכס בעל אופי, או ייעוד תעשייתי ואז יש לבחון נושא של הפעלת העסק תחת שימוש חורג, וחשוב אף יותר, כיצד הדבר בא לידי ביטוי בסכום השכירות או בהתחייבות המשכיר לדאוג לאישור/ קבלת היתר שימוש חורג או אפשרות לשינוי ייעוד של הנכס, ככל שהדבר ניתן בנסיבות המתאימות לכל מקרה ומקרה.
לנושא של הפעלת עסק תחת ייעוד או תב"ע המותאמת לסיווג העסק הינה משמעותית מאוד בבחינת קבלת רישיון העסק והימנעות מכתבי אישום על העסק ו/או על אחרים בתאגיד (דוגמת בעלי מניות ומנהלים).
ככל שהנכס המושכר הינו בעל תב"ע שאינה מותאמת לאופי העסק ונדרש קבלת היתר שימוש חורג או שינוי ייעוד התב"ע, יש לתת ביטוי לעלויות אלה בהסכם השכירות ולהתאים את דמי השכירות להליך המבוצע באמצעות הבעלים – המשכיר.
עריכתו של הסכם שכירות מקיף אשר מגן על עושהו מחייב גם הטמעה של הסכמות מסחריות ולא רק משפטיות ואשר יסייעו בהפעלת העסק הספציפי גם ברשויות לאחר מכן.
כך למשל צירוף תשריט והכנסת נתוני המושכר לרבות גודל המושכר עשויה לאחר מכן לסייע למול הרשויות בהגשת השגות בארנונה לדוגמא (בהשגה על גודל הנכס) ועשויה למנוע חילוקי דעות בין הצדדים על גודל הנכס המושכר ולכן ראוי גם להתבסס על מדידה מקצועית.